מההתחלה?
טוב נו אנסה.
אני פשוט קורסת
מאיזו בחינה שואלים?
מכל הכיוונים
נפשית ופיזית
אם זה הלימודים,אם זה הלחץ מההורים
או אולי סתם בעיה של גיל הטיפש עשרה
כל דבר קטן פשוט גורם לי לקריסה יותר ויותר
אני לא חווה קריסה בפעם הראשונה
אבל היא הראשונה שאשכרה משפיעה עליי
התרחקתי מכולם,גם מאלה שסתם מנסים לעזור
כי הריי רק אני יכולה לעזור לעצמי
וכי אני כבר חסרת כוחות לשמוע דעות וקלשיאות של אחרים.
די לומר לי שאתם מבינים אותי
די לומר לי שהכל יסתדר
די לבחון נקודות שוליות שאני בוחרת לא לפרט ואתם בכל זאת מנסים להיכנס.
אני מיואשת , מהכל .
אם רק הייתי יכולה הייתי מעבירה את כל החיים בשינה,
הרגע היחיד ביום שאני אשכרה רחוקה מהמציאות
והחלומות הם שונים
לפעמים טובים, לפעמים רעים
ולפעמים סתם הזויים
אבל מה?
הם רחוקים מלהיות מציאות
וזה האותיות הקטנות שעושות אותי שמחה במקום מסוים עד שאני חוזרת למציאות..
ואז חוזרים להתחלה.


















